Its a boy:)
שבוע 16
אז הפוסט הזה נועד לעודד ולאמת את ההשערה שככל שההריון מתקדם ויש יותר בדיקות חיוביות מד הלחץ והחרדה יורד משמעותית! 🙂
אני מצטערת לשתף שהוא לא נעלם לגמרי אבל בהחלט עם הזמן משהו משתחרר.
אני זוכרת שרשמתי באחד הפוסטים שאת החלק הראשון של ההיריון צריך "לעבור", ז"א כיף לא היה שם, וואלה זה נכון, ושבועיים לאחר הסקירה המוקדמת שעברה בהצלחה, (וגילינו שזה בן!!), כשהבטן כבר לגמרי בחוץ ולא ניתנת להסתרה, הלך הרוח נהיה הרבה יותר רגוע.
עליתי ל21 ימים מאז הבדיקה האחרונה (לעומת בדיקה פעם בשבוע) אבל בשלב הזה כבר מרגישה הרבה פחות בטוחה ולכן סימסתי לרופאה שאגיע היום לבדיקה זריזה, מחר אומנם יש לי מי שפיר וזה כולל אולטרה-סאונד אבל אם אחכה לראות שהכל בסדר רק בבדיקה מחר אגיע מאוד מפוחדת ועם הרבה רגשות לא נעימים.
15:40 5.5 טלפון (כבר שבוע 19)
״שלום סיון?.. כן אני עונה, "בדיקת מי השפיר יצאה תקינה״
אורי הבת שלי צועקת ברקע ״אמאאא ״ אז אני אומרת לאישה בטלפון תודה ומבקשת בבקשה שתחזור, רק להיות בטוחה:)
אז היא חוזרת שוב זה מהבדיקת מי שפיר, התוצאה תקינה״
״ תודה תודה תודה !״ אני עונה, איזו שמחה, עוד בדיקה והכל בסדר, מודה על כך כל כך, יודעת שהמשפט הזה שקיבלתי עכשיו הוא משנה חיים.
רק אתמול שמעתי על מישהי שקיבלה תוצאה שונה, בכיתי ממש כששמעתי את הבשורה הרעה שלה, כמה כאב לי בשבילה, כמה זה נוראי וקשה וכואב להיות בצד הלא טוב של הסטטיסטיקה, כמה אני מבינה לליבה ובאותו הזמן עם כל מה שסבלתי ועברתי אני יודעת שלא עברתי כלום ממה שהיא הולכת לעבור כי ההפלות שלי קרו בשלב מוקדם.
הייתי היום אצל הרופאה שלי שיתפתי אותה שהמי שפיר יצאו תקינים מאוד אהבתי את תגובתה ״לא חשבתי אחרת״ זה כיף שמישהי בטוחה ורגועה לגבי ההריון הזה:)
ושיתפתי אותה בעצב גם בבשורות הרעות ששמעתי כי זה מאוד השפיע עליי, היא אמרה שהסטטיסטיקה למומים זה רק 3 אחוז, שעברתי את הסקירות ואת המי שפיר והכל תקין ואין לי מה לדאוג.
הרופאה שלי יודעת מה להגיד, היא יודעת להיות מאוד מרגיעה, ומזל גדול שמצאתי אותה היא באמת אי של שפיות ורוגע בתוך ים סוער וגועש.
ואני באמת שמחה שהסיכויים לצידי ובאותה נשימה יודעת כמה שהחיים האלה שבריריים וששום דבר לא ודאי.
