זהו פוסט נצחון:)
אותו פוסט שהייתי קוראת בשקיקה לפני עוד מעט שנתיים כדי לקבל תקווה והיום זו אני שכותבת אותו, וזאת בעיקר בשביל שמישהי תקרא אותו ותדע שהיא תהיה בסדר.
קורן שלי חוגג שנה, ואני מנצלת את ההזדמנות לשתף שההריון של קורן קרה לאחר 2 אובדני הריון שבהם הדופק פסק ו2 גרידות כי זה לא נפל טבעי, והריון כימי שנפל טבעי ללא התערבות.
ה-כמה שורות שפה מעל מכילות כל כך הרבה, כל הפלה אני הרגשתי כאב עמוק, כזה כאב שלא הרגשתי בחיי, כל הפלה הביאה איתה התמודדות עם הסביבה,עם נשים הריוניות שבסביבתי, עם בן הזוג שלי ובעיקר עם עצמי.
לפני ההפלה הראשונה לא הייתי מודעת לשכיחות של הפלות וגם בטח לא חשבתי שזה יכול לקרות לי, הגוף שלי תמיד שירת אותי נאמנה, אני בריאה אני מתאמנת וזה לא מתאים לי שהגוף שלי יבגוד בי.
רק הרבה זמן לתוך התהליך או לתוך המסע הבנתי שהגוף שלי לא אכזב ולא בגד, שהגוף שלי ידע שמשהו לא בסדר ולא התפתח וסיים את ההריון לבד.
כמה קשה היה לי כמה כאבתי וכמה פעמים הרגשתי לבד עם התחושות האלו, ובכל זאת הצלחתי להבין שיש בפניי הזדמנות, ולמזלי הצלחתי לפלס את הדרך בהתמודדות חיובית וקיבלתי על הדרך מתנות.
התחלתי לכתוב את הבלוג הזה ושיתפתי ועדיין משתפת על התהליך ועל כל מיני דברים שעזרו לי להתמודד בדרך הזו כדי לעזור לאחרות שעוברות את אותה הדרך וכל הודעת תודה שקיבלתי ממישהי חיממה לי את הלב וגרמה לי להמשיך.
אז את שכואב לך או את שמרגישה ריקנות או את שחווה משבר עם הבן זוג או את שחווה קנאה ומרגישה אשמה.. את שרוצה לשמוע על הנסיון ה4 שצלח כדי להשאר חיובית.. אני משתפת את זה בשבילך ומקווה שאת מרגישה קצת פחות לבד.
