הריון אחרי הפלה – שבוע שמונה

רשמתי בעבר שאני רוצה להעלות מודעות לנושא ההפלות ובימים אלה אני מוצאת את עצמי מפקפקת בצורך להעלות את המודעות.

אני לא בטוחה שצריך להעלות את המודעות לסיכויים שתחווי הפלה, ממש לא- למה לא? אסביר.
אני לא חושבת שמישהי בהריון שלא חוותה הפלה צריכה את "השדים האלה" שיתרוצצו בראש שלה, אישה בהריון היא יצור מורכב ורגיש גם בלי החששות והספקות האלה.

אישה בהריון שלא עברה הפלה מסתובבת בעולם בהרגשה הרבה הרבה יותר בטוחה ונעימה מאשר מישהי שעברה, יכולה להשוות כמובן על עצמי – על התמימות בהריון הראשון שלי לעומת שאר ההריונות לאחר ההפלה, לאחר שאיבדת הריון את מכירה באופציה שאזה יכול לקרות, לאחר שאיבדת כמה – המוח כבר לוקח אותך יותר לשלילי מאשר לאופטימי, הרי עם זה אני מתמודדת כעת.

וזה לא באמת שאת יכולה לשנות משהו או יש לך איזשהו say במה שיקרה, לרב ובמקרה שלי ספציפי לא נמצא שום דבר לא תקין, לא איתי ולא עם בן זוגי, וגם עכשיו העובדה שיש לי מודעות שאני יודעת כל כך הרבה על הפלות לא באמת תורם להתנהלות שלי בהריון, אני לא מתנהלת בצורה שונה או יכולה להשפיע באיזשהו אופן על ההיריון הזה.

כשאני קיבלתי את הבשורה על ההפלה בפעם הראשונה זה היכה בי כל כך חזק, זה היה "בום" כזה רציני שהמחשבה שלך אחרי שאת מעכלת ותוך כדי שאת מתמודדת היא "למה לא סיפרו לי לפני שזה יכול לקרות??", "איך לא שמעתי על זה??", "איך גיליתי על יותר ויותר בנות שעברו את זה אבל אני לא ידעתי מזה??",
אז המסקנה שמתקבלת אצלך באותו הזמן זה אם הייתי מודעת אז "הבום" לא היה כל כך פוגע, לא הייתי מתרסקת כמו שהתרסקתי, אבל היום שנה ו -3 הפלות אחרי, אני חושבת שאם רב הסיכויים שגם אם תדעי על הנושא הזה לא יהיה לך באמת מה לעשות בנידון, ורק מה שישתנה זה שפחדים נוספים יתווספו לראש שלך, אז אני כבר לא בטוחה שלהעלות מודעות זה משהו שיתרום לאישה בהריון, להפך זה יתרום לחוסר נחת ושיבוש במוח.

שלכם אוהבת,

סיון פוטש