כלים להתמודדות רגשית עם הריון אחרי הפלה
ברגע שגיליתי שאני שוב בהריון אחרי הפלה שקרתה ממש לא מזמן, הייתי קצת יותר מוכנה הפעם וממש כמה ימים אחרי הכנתי לוח השראה (vision board) ובו דברים שהרגשתי שיחזקו אותי ושאני רוצה לידי, תליתי על הלוח :
- "מכתב לפחד" – קטע מתוך הספר קסם גדול של אליזבט גילברט.
בתחילת הספר שלה היא מדברת הרבה על פחד, היא מדברת על הפחד בהקשר של היצירתיות שלה כסופרת, אבל ממש הצלחתי להתחבר לדרך חשיבה שלה והחלטתי לאמץ את גישתה לפחד.
אז צירפתי לכן קטע מהספר שלה, ושיניתי את המילה יצירתיות להריון. (אצלה היצירתיות והפחד הולכים יחד ביד אצלי הריון ופחד). מוזמנות להדפיס ולתלות:)
- סיכום ייעוץ אצל פרופ' טל בירון -לאחר ההפלה השלישית שחוויתי קבעתי תור לפרטי דרך הביטוח לפרופ' טל בירון, האמת שכבר מזמן רציתי ללכת לראות אותה ןלהתייעץ איתה, אולי ראיתן כבר שהעליתי סרטון
שלה המפרט על סיבות להפלות. אז קודם כל היא מקסימה כמו בסרטון ואולי אפילו יותר, מקצועית ובעיניי מאוד מבינה, ולכן כאשר הסיכום ייעוץ איתה כלל את המשפט "סיכוי מצויין להריון תקין"- הדגשתי את זה ותליתי את זה קרוב אליי.
שבוע ראשון
גם הפעם ההתמודדות עם ההריון היא לא קלה בכלל, אתמול כבר חוויתי רגעים ממש קשים כשהיו לי כאבי בטן, זהו לפח הלכו כל השליטה החיוביות והאופטימיות, זה ישר זרק אותי לעבר הדמעות התחילו לזלוג, לא הצלחתי להתמודד או להשאר בשליטה.
היום, יום למחרת אני מנסה שוב להיות חיובית אבל מדי פעם נתקלת ברגעים שאני קרובה לאבד את זה וכרגע די תקועה עם זה בראש שזה גם לא כל כך טוב.
אז מה שקרה הוא שנכנסתי לסוג של הכחשה לא מתוכננת, פשוט אם הייתי חושבת על ההריון הייתי נתקפת בפחד שממש לא ידעתי איך להתמודד איתו, אז כתגובה ניסיתי כמה שיותר להיות עסוקה וכמה שפחות לתת למוח שלי לנדוד לשם, שבוע ארוך זה היה, לנסות לא לחשוב על משהו זה עבודה בפני עצמה, וכל יום הרגיש כמו נצח.
היה לי כבר תור מוזמן לרופאת נשים שלי שבוע לאחר מכן שגיליתי, וזה הרגיש כאילו לקחתי שאיפה של אוויר ורק אחרי הבדיקה בעוד כשבוע כשאדע שהכל תקין אוכל לחזור לנשום.
באותו יום של הבדיקה בצהריים קבעתי שיחת טלפון עם מיכל המדריכה של אתגר "חיים ללא לחץ" ושיתפתי אותה במה שעובר עליי על מנת לנסות להעמיק איך להשתמש במיינדפולנס כדרך התמודדות עם ההריון המורכב הזה.
מה שקרה בפועל הוא ששפכתי כל מה שבעצם עבר עליי בראש שלי במשך שבוע שלם, איך אני סוג של מכחישה כדי לא להיקשר כדי שלא אפגע ולא אקבל שוב פצצה, איך אני לא מדברת על ההריון ועל הפחדים כי אני לא רוצה להביא דרמה לא נחוצה להריון הזה ומעמידה פנים שהכל בסדר, איך אני מרגישה ככה בכלא בתוך הראש שלי, לא חופשייה, אוף שבוע עמוס רגשית, שפכתי לא רק מילים אלא גם בכי מתפרץ, בכי שהיה כל כך צריך לצאת.
מיכל נתנה לי כמה כלים להמשיך לעבוד איתם, וגם אמרה משפט שכנראה עזר לי לשמוע אותו, הפחד שלי הוא לגיטימי.
זה מצחיק כי זה מה שאני רושמת לכן ממש בתחילת הבלוג הזה ושוב אני נוכחת להבין בעצמי כמה זה נכון, שוב אותו עיקרון של שיתוף, של קבלת ולידציה ולגיטימציה לתחושות שלך, זה פשוט מוריד עומס מהראש שלך.
אז הכלי שהייתי צריכה להתחיל איתו את הפוסט אבל גם אני חטאתי בחטא השתיקה, זה כמובן תשתפי מה עובר עלייך, ותדעי שזה טבעי שתפחדי, עברת משהו שאת לא רוצה שיקרה שנית, וכן זה מפחיד.
